צוות חוקרים אוסטרלי החליט לבדוק מה המשמעות של חיבור תמידי לעבודה גם בשעות הערב ובסופי השבוע, וחזר עם מסקנות שכולם צריכים לקרוא בדרך לחיים בריאים יותר

אבי יופה

כמעט כולנו עושים את זה על בסיס קבוע: אנחנו חוזרים הביתה אחרי שמונה שעות עבודה לפחות, רק בשביל להמתין שעתיים ולפתוח את המחשב שוב כדי לענות על כמה מיילים או מסרונים. ובכן הדבר לא באמת מקדם את הבריאות שלנו, ואפילו הפוך מכך.

צוות חוקרים אוסטרלי החליט לבחון את עמיתיו בקרב אוניברסיטאות רבות ברחבי המדינה. הם העבירו שאלונים ל-2,200 עובדים, מרצים וגם כאלה שלו, ב-40 אוניברסיטאות במהלך חמישה חודשים. הצוות בחר להתמקד במוסדות אקדמיים שקידמו בברכה שינויים טכנולוגיים מבין העובדים, ובחשיבות של כל אחד מהם לקהילה שבה הם פעלו.

על פי הממצאים יש מחיר לא קל לרצון להישאר מחוברים כל העת לעבודה, והוא כולל רמות גבוהות של חרדה. 21 אחוזים מהנשאלים ענו שהמנהל שלהם מצפה מהם להגיב למסרונים, לשיחות וגם להודעות דואר אלקטרוני אחרי שעות העבודה המוגדרות. 55 אחוזים הודו ששלחו תקשורת אלקטרונית כלשהי לחברים לעבודה במהלך שעות הערב, ואילו 30 אחוזים העבירו תקשורת כלשהי הקשורה לעבודה בסופי השבוע מתוך ציפייה למענה באותו היום.

אותם עובדים שעבדו תחת מנהל שציפה מהם להיות זמינים גם אחרי שעות העבודה המוגדרות, דיווחו על רמות גבוהות יותר של מתח נפשי (70.4 אחוזים) לעומת קבוצה של עובדים שלא צופה מהם לעבוד אחרי שעות העבודה (45.2 אחוזים).

63.5 אחוזים מאותם עובדים שעבדו גם בשעות הערב דיווחו על תשישות נפשית (לעומת 35.2 אחוזים בקבוצה השנייה), ו-22.1 אחוזים דיווחו על תסמינים של בריאות פיזית לקויה כמו כאבי ראש וגב, לעומת 11.5 אחוזים בלבד בקבוצה השנייה.

"העידן המאתגר שבו אנו חיים מביא לפתחנו טשטוש בין עולמות", הסבירה סימי אקשוטי, קואוצ'רית, מרצה, מנחת סדנאות וסופרווייזרית המכשירה מאמנים במכללת "יוזמות", "במיוחד בתקופה האחרונה של משבר הקורונה, שבה נאלצנו לסגל הרגלי עבודה מכל מקום.

"לזליגה הזאת מהעבודה לבית יש מחיר. במצב שכזה אנו נכנסים להילוך אוטומטי של מענה מידי ודריכות מתמדת. נוצרת הפרשה מוגברת של הורמון האדרנלין, הדריכות מייצרת לחץ, הלחץ מייצר חרדות.

"החשש המתמיד לפספס ולא להספיק את המטלה הבאה תופס פיקוד ומגולם באופן דומיננטי בשגרת יומו של האדם, מה שעלול לפגוע לרעה בתחומים אחרים בסביבתו כמו מעגל משפחתו וקרוביו. עלולים להיווצר גם הרגלי לחץ דוגמת נשנושים ללא בקרה במהלך העבודה, במקביל להתאפקות ודחיינות לצרכים בסיסיים אחרים.

"המרוץ אחרי 'הדבר הבא', הרדיפה אחרי מישהו או משהו, ריצוי בלתי פוסק וקטיפת עוד ועוד הישגים - זה לופ שאינו נגמר. הלחץ המתמיד והצורך להישאר בקונטרול הוא לא ריאלי ועלול לגרום בטווח הקרוב לתשישות, חוסר ריכוז ועצבנות. בטווח הרחוק עלול להנפיק מיני תחלואות, כמו פסוריאזיס ואף סוכרת. גבולות הם חובה. בהעדר גבולות, איכות החיים שלנו ושל הסובבים אותנו בפן האישי עלולה להיפגע ואיתה הבריאות הפיזית והנפשית".